פויקה – טעים להכיר

נדמה שכבר אין הרבה בינינו שלא זכו להכיר את קדירת הברזל הנהדרת, אבל מדי פעם יוצא לי עדיין להיתקל באנשים שנדמה כי חיו במערה עירונית מבודדת ולא התנסו בחוויה התרבותית והקולינרית הזו.

אז לאותם מעטים ומצטמצמים שכאלו הרי הסבר קצרצר עם טעם של עוד על מיהו ומהו הפויקה.

בשורת הפויקה יצאה לעולם מאפריקה. לשם היא הגיעה מאירופה בדרך לא דרך, שעד היום הדעות חלוקות עליה.

האגדה מספרת, שהסיר המעוגל והכבד, העשוי יציקת ברזל עבה מקורו בהולנד - שם נוצק בעזרת תבניות חול ייחודיות. על פי הסיפור, ההולנדים שהתיישבו באפריקה באמצע המאה ה-17 הביאו איתם את הסיר המסיבי ליבשת, והמקומיים אימצו אותו בחום (תרתי משמע) כחלק בלתי נפרד ממדורת השבט.

 

ייעודו הקלאסי של הפויקה הוא בישול קדירות איטיות ועסיסיות (למרות שגם טיגון ואפייה נכנסים לרפרטואר) וזאת לאור תכונותיו הייחודיות. הברזל היצוק מצטיין בהולכת החום מהגחלים, והתחתית הקמורה מאפשרת פיזור חום אחיד בכל נקודה ונקודה על פני מעטפת הסיר.

 

סיר פויקה פויקה לחם קנקן פויקה
סיר פויקה פויקה לחם קומקום יפני

 

יתרון נוסף של הפויקה, הרלבנטי מאוד לשטח, הוא עמידותו. צריך להשקיע מאמצים נרחבים בהתעללות מכוונת כדי שהסיר יינזק או ייסדק. עם זאת, אל תטעו - ללא תחזוקה נאותה לא תוכלו להפיק ממנו את המיטב.

 

לפויקה מידות  שונות. כל סיר נושא עליו ספרה המציינת את נפחו. הגודל הנפוץ ביותר בארץ הוא פויקה 3 המכיל כ-8 ליטרים ומסוגל להאכיל בין 4-8 סועדים (הכל תלוי במידת הרעב ובעוצמת הטעם). למרות גודלו ומשקלו המסיביים הפויקה הפך ליקיר בישולי השטח בארצנו.

 

כל מה שצריך, במרבית המקרים, זה לחתוך, לזרוק לסיר, לתבל, לערבב וכמובן כל חצי שעה לערך להוסיף גחלים לוחשות בכדי לשמר את רמת החום. לרוב המאכלים אין צורך בתרמוסטט מתוחכם עוד חצי שעה פחות חצי שעה לא ממש ישנו את התוצאה הגסטרונומית הנהדרת היוצאת ממלך השטח הזה.

 

שיהיה בתיאבון!

 

על המחבר: גלעד מאירי, מיטיב לֶסֶת שאוכל ומטייל כבר יותר משלושים שנים, הוא טבח מנוסה ובשלן הרפתקני ומחבר הספר "בישולי הדרך - המדריך המקצועי לבישול בשטח" לאתר